תערוכה למען אמנים במצוקה

ביוזמת המועצה לישראל יפה ותרומת הצייר אברהם כץ עוז.

עבודת האמן לא תמיד מפרנסת אותו בכבוד.
בספרה “ציונה תג’ר – ציור על זכוכית ורישומים" צטטה ציונה משפט הלקוח מתוך “שולחן ערוך” של ר' יוסף קארו: “יקום אדם בבוקר לעבודת הבורא ואל יירא מפני המלעיגים”.

הקרן, שמטרתה לסייע לאמנים ישראלים בתקופה זו של משבר כלכלי בשל נגיף הקורונה, הוקמה ביוזמת המועצה לישראל יפה, בשיתוף בנה, אברהם כץ-עוז, שציוריו הם תרומתו לקרן.

לפניכם מבחר עבודות פרי מכחולו הפורה של אברהם כץ-עוז.

מורשתה הענפה של משפחתו - היותו נכד לשמואל וסולטנה תג'ר ממייסדי אחוזת בית ובן לציונה תג'ר הציירת המוערכת, טבעה בו את האהבה לאומנות וחיבה עמוקה לנופיה הייחודיים של ישראל, המשתקפים בעבודותיו ומקנים להן את ייחודן. החיבור והמחויבות למדינה לאורם הוא פועל במגוון תפקידיו הציבוריים, באים גם הם לידי ביטוי בנושאים אותם הוא בוחר לצייר. כץ עוז מצייר נוף, בעיקר נוף ישראלי - העיר, הכפר, המדבר והים וכל אשר נמצא בתוכם נצבעים בשילוב עז של גוונים היוצרים קומפוזיציה מרהיבה ומרתקת.

בציוריו הוא מיישם את תפקידו כאומן אימפרסיוניסטי, כפי שלמד מאמו:"הצייר הוא המצלמה, העדשה וסרט הצילום יחדיו, והציור הוא מה שמוגש לנו אחרי שהצייר ראה, גיבש, עיבד ומסגר זאת עבורנו". במשיכות המכחול הקצרות והנקודתיות ובצבעים החזקים הוא מיטיב להעביר את התרשמותו האישית מהמקומות בהם ביקר ומהמראות והחוויות שצבר בדרך.

כץ -עוז תרם את הציורים לקרן הסיוע ל"אמנים במצוקה" והוא אינו מקבל כל תמורה עבור יצירותיו אלו.

הציורים המוצגים כאן מיועדים למכירה.
כל ההכנסות ממכירת הציורים תשמשנה את הקרן "אמנים במצוקה" לסיוע לאמנים הנזקקים לעזרה בעת הזו על בסיס קריטריונים שייקבעו ע"י חברי הקרן.

המועצה לישראל יפה הינה עמותה וותיקה הפועלת בתחום החינוך וההסברה בנושאי סביבה וקיימות על מנת לטפח סביבת חיים איכותית בישראל.

אתם מוזמנים להגיע וליהנות מהתערוכה, לרכוש ציורים (התרומה מוכרת לצרכי מס) ולשתף כדי לעזור לנו להגדיל את החשיפה לקהל גדול של רוכשים.

לרכישה ולפרטים נוספים צרו אתנו קשר 03-6423111 שלוחה: 131 או 114 ובדוא"ל: info@israel-yafa.org.il

ניתן לצפות בציורים בבית המועצה לישראל יפה וגם כאן בקישור ,

ובעמוד הפייסבוק שלנו המועצה לישראל יפה f לחץ על הקישור

"גדלתי בתל אביב עם אמא ציונה תג'ר. ריחות צבעי השמן והטרפנטין ליווי את ילדותי ביחד עם המכחולים שצריך לנקות, הבדים שיש למתוח על מסגרות העץ ואחר כך למרוח בבלילת שמן פשתן וצינק לבן, והתמונות שצריך לסחוב לכל תערוכה - להוריד מהקומה הרביעית ואחרי כך להעלות הכל בחזרה. כל קיץ היינו יוצאים ל"קייטנה של אמנים" בזיכרון יעקב או במוצא או בעין הוד או צפת, ותמיד היו אתנו הניירות והצבעים של אמא ושלי - שלל צבעי מים וגואש, גיר, פחם, צבעי שמן, אקריליק וכמובן טרפנטין. את תפקיד "מבקר הבית" של אמא מילאתי עם לא מעט התלבטויות. לא תמיד היו לי תשבחות ובעקבות הוויכוחים אמא היתה אומרת לי "אז תעשה אתה יותר טוב!". אמא רצתה שאהיה צייר או לפחות אמן. אני רציתי להיות חקלאי. בסופו של דבר אכן נעשיתי חקלאי וגם צייר הבית של הקיבוץ, אחראי על התפאורות לאירועים והקישוטים להגדה של פסח ולעלון הקיבוץ. חוץ מאלה לא ציירתי, אולי כתגובה לוויכוחים עם אמא ואולי כי פחדתי מהביקורת שלה. רק שנה אחרי שאמא נפטרה, כשסידרתי את מה שהותירה אחריה, התחברתי מחדש לניירות ולצבעים, לבדים ולמכחולים ולציוד הרב בו השתמשה. ומאז אני מצייר. מצייר למען עצמי, למען ההנאה שבציור והיופי שבאומנות. אני אוהב ושמח להציג את עבודותיי בעיקר את אלו המשקפות את יופיים ועושרם של נופי ישראל בהם גדלתי על כל מגוון הצבעים והצורות שלהם. כן, ישראל שלנו יפה, מוצלחת ונהדרת."

שלכם,

תערוכת ציורים למען אמנים במצוקה