הבית שלנו גדול וירוק – מבוא לבנייה ירוקה

היא חסכונית, איכותית וטובה לבריאות. תכירו: בנייה ירוקה. או במילים אחרות: כך שומרים על הסביבה, משפרים את איכות החיים - ואפילו חוסכים כסף.
 

מהי בנייה ירוקה?
 

הקמת מבנים ותפעולם הם אחד מהמוקדים המרכזיים ביותר של פגיעה בסביבה. על פי מחקרים, הפעולות הכרוכות בבניית ותפעול מבנים גורמות ל - 40% מהשימוש הכולל בחומרי גלם, ל - 14% מצריכת המים, ל - 72% מהשימוש בחשמל ול - 30% מייצור הפסולת המוצקה. 
 

בנייה ירוקה היא בנייה השואפת לצמצם את השימוש במשאבים המתכלים ואת ייצור הפסולת. בנייה כזו אינה כרוכה בפשרה על איכות החיים או על בריאות המשתמשים במבנה. ההיפך הוא הנכון – מטרתה של בנייה ירוקה היא להבטיח את האיכויות הללו – אך בדרכים חלופיות וחסכוניות במשאבים.
 

בנייה על פי עקרונות אלו מפחיתה במידה משמעותית את הפגיעה בסביבת המבנה, מסייעת לטיפוח סביבתי, ויישומה בקנה מידה נרחב אף יוביל להקטנת הלחץ והפגיעה שגורמת האנושות למערכות האקולוגיות של כדור הארץ.
 

במה מתאפיינת בנייה ירוקה?
 

כפועל יוצא ממטרותיה, בנייה ירוקה מתאפיינת בתכנון חכם בהתאם למיקום המבנה, בשאיפה לניצול אמצעים טבעיים ובחסכנות המושגת על ידי שימוש חוזר, מיחזור וכפל-שימושים.
 

כך לדוגמה, ניתן להשתמש בטכנולוגיות מתקדמות לטיהור מים ולשימור אנרגיה ואף לעשות שימוש יצירתי בחומרים פשוטים כפי שמתואר באיור הבא:
 

  

בנייה ירוקה מתייחסת לא רק לעלויות הבנייה המיידיות, אלא גם לעלויות התפעול והתחזוקה לאורך זמן, ובוחנת את כדאיותם של רכיבים שונים לפי שלושת המדדים הבאים:
 

1. עלות מיידית - רכישה והתקנה
2. עלות תפעולית - למשל, צריכת החשמל
3. עלות התחזוקה - תכיפות תקלות ועלות חלקי חילוף
 
בנייה ירוקה אינה בהכרח יקרה יותר מבנייה רגילה, למרות שרכיבים מסוימים עשויים להיות יקרים יותר לרכישה בהשוואה למרכיבים סטנדרטיים. אולם בחישוב כולל, הרכיבים הירוקים מביאים לחיסכון תפעולי במהלך חיי המבנה, ובסופו של דבר מחזירים את ההשקעה. כמו כן, חשוב לדעת שרכיבים מסוימים זוכים לסובסידיות ממשלתיות או אזוריות שכדאי לנצל.
 

חשיבות מיקום הבניין במגרש
 

המיקום במגרש של המבנה כולו ושל חדריו השונים הוא משמעותי מאוד לניצול חכם של השטח.
 

• מקסימום שטח, מינימום נדל"ן – מומלץ להגדיל את שטח המבנה באמצעות הוספת קומות, או על ידי ריכוז אזורי השרות (חנייה, מתקני גז, מים, חשמל ופסולת) במקום אחד. כך גם יושג שטח פתוח גדול יותר המיטיב עם האדם ועם הסביבה.
 

• ביצועים אנרגטיים - למיקום במגרש יש גם חשיבות מכרעת בכל הנוגע לביצועיו האנרגטיים של המבנה: ניתן לנצל את העובדה שהשמש נעה במסלול קבוע ממזרח למערב, לאורך הצד הדרומי של השמיים. ככלל, עדיף שהחזיתות הארוכות יפנו לצפון ולדרום.
 

 

• לווסת את השמש - התקנת חלונות גדולים בחזית הדרומית והצללתם כראוי, תאפשר לשמש החורפית הנמוכה לחדור לחלון - אולם השמש הקיצית תיחסם על ידי ההצללה.
 

• חשיפה לצפון, למערב ולמזרח - בחזית הצפונית ניתן לקבל תאורה טבעית, רכה ואחידה לאורך כל השנה. זאת, בעוד שלמערב ולמזרח מומלץ להפנות חלונות קטנים של חדרי שירות, או להוסיף הצללות אנכיות המותקנות לצד החלון ולא מעליו - ומגנות משמש צידית נמוכה.
 

• תאורה טבעית בחדר העבודה - כאשר מחליפים את התאורה המלאכותית בחדר העבודה בתאורה טבעית, חשוב לוודא שמתקבלת רמת הארה נאותה, שלא נוצר עומס חום, שיש פתרון גם לשעות הלילה, ושאין קרינה ישירה על המחשב המקשה לצפות בו כראוי.

 

 
• אוורור בחסות הרוח – כדאי להתחשב במשטר הרוחות כשמחליטים כיצד להעמיד את המבנה, וכך לנצל אותם לצורך אוורור טבעי.

 

 

שימוש חכם באנרגיה
 

שימוש מופחת באנרגיה מוביל לחיסכון כספי משמעותי. בנוסף, חיסכון באנרגיה מקטין את טביעת הרגל הפחמנית (מידת ההשפעה האנושית על הסביבה במונחים של כמויות פחמן דו-חמצני הנפלט לאורך חיי מוצר או פעילות) שלנו ושל כל המערך שנועד להביא אנרגיה זו לשימושנו: יצרניות החשמל והתעשייה הנלווית להן.
 

מהגרף שלהלן עולה, כי דווקא הבית - ולא המכונית כפי שאולי ניתן לחשוב - הוא המקור הגדול יותר לפליטות פחמן דו-חמצני. כלומר, הבית אחראי למרבית פליטות גז החממה המהווה את הגורם המרכזי להתחממות הגלובלית, שלה מיוחסות השפעות הרסניות על הסביבה. 
 

  

כדאי לנצל את האנרגיה לחימום או לקירור הבניין עד תום, ולהשקיע בבידוד ובאיטום נאותים במטרה למנוע אובדן של קור או חום דרך מעטפת המבנה.
 

אובדן תרמי כזה מתרחש בשלוש דרכים:
 

1. העברה דרך חומר - כדי לצמצם העברה, ניתן לבנות קיר מבודד העשוי מבלוק איטונג או פומיס (בלוק המיוצר מטוּף געשי), ולחזק אותו בתוספת בידוד על העמודים והקורות למניעת היווצרות אזורים בעלי רמת בידוד נמוכה (גשרי קור). אזורים אלו לא רק מקטינים את יעילות הבידוד, אלא עלולים לגרום גם לבעיות לחות עקב מפלי טמפרטורה חדים דרכם.
 

2. זרימה דרך נוזל או גז - אובדן אנרגיה בזרימה יכול להימנע באמצעות איטום מתאים, בעיקר סביב הפתחים ודרך החיבור בין המבנה לבסיס ולגג.
 

3. קרינה דרך מעטה שקוף - הצללת קירות המבנה באמצעות סככות או צמחייה, עשויה להקטין משמעותית את עומס החום - ולצמצם את הצורך במערכות מיזוג אוויר. זכוכיות מבודדות לא רק יפחיתו את החימום מקרינה, אלא גם ימנעו קרינה הפוכה מהבניין החוצה בעונת החורף.
 

לכל חומר ישנה מסה תרמית - תכונה המגדירה את האנרגיה הדרושה להעלאת הטמפרטורה של יחידת נפח של החומר. שימוש בחומרים בעלי מסה תרמית גבוהה, בעיקר לקירות דרומיים, עשויה להקטין את צריכת האנרגיה: הקיר "יספוג" כמות גדולה של אנרגיה לפני שיתחיל להעביר אותה אל תוך הבית – כלומר ידחה את הצורך בהפעלת המזגן.
 

כאשר השמש שוקעת והטמפרטורה בחוץ נמוכה מטמפרטורת הקיר, ישחרר הקיר את החום שבתוכו בהדרגה לפני שיתחיל "לשאוב" את החום מתוך הבית. תוספת של דלת מבודדת לפני הקיר עשויה להקל על ויסות מפל הטמפרטורות, כפי שמתואר באיור הבא:

 

 
מקורות אנרגיה חלופיים
 

בנוסף להקטנת צריכת האנרגיה, ניתן לייצר אנרגיה ולספק חלק ניכר מהאנרגיה הנצרכת במבנה על ידי שימוש במקורות חלופיים: מתקנים סולריים, טורבינות רוח או משאבות חום גיאותרמיות. למרות העלויות הגבוהות, חיסכון ארוך טווח בעלויות החשמל עשוי להצדיק את התקנתם.
 

• כאשר מתקינים מערכת סולרית פוטו-וולטאית, המפיקה זרם חשמלי מהשמש, ניתן למכור את החשמל שנוצר לחברת החשמל בתעריף מועדף - הגבוה מהתעריף המשולם לה עבור החשמל שנצרך בפועל. הפרש המחירים הוא זה שיכסה בסופו של דבר את עלות ההשקעה.
 

• מתקני אנרגיית רוח זולים יותר ממתקנים סולריים ומספקים אנרגיה גם בלילה, אולם סדירות האספקה נמוכה יותר. לכן חשוב להוסיף מתקני אגירה או חיבור לרשת הארצית להסכם החלפת זרם. בעיה נוספת שעלולה לצוץ היא התנגדות מצד השכנים, שכן טורבינות רוח עלולות להוות מטרד נופי ולגרום לרעש ולהבהוב מהחזרת קרינת שמש חזקה ונמוכה דרך הלהבים.
 

• משאבות חום גיאו-תרמיות משתמשות בטמפרטורה הקבועה של האדמה ובדרגת הבידוד הכמעט אינסופית שלה כדי לספק מים למערכות מיזוג. המערכת כוללת צנרת פלסטיק מפותלת המונחת בעומק של מטרים ספורים באדמה. המים בצנרת מקבלים את טמפרטורת האדמה של כ-18 מעלות צלסיוס, ומשאבת חום - המחוברת לצנרת ופועלת באמצעות חשמל - משתמשת בהם כדי לייצר את הטמפרטורות הדרושות לחימום או לקירור. התוצאה: שימוש ברבע מכמות האנרגיה של מזגן רגיל.
 

• אין לשכוח את ידידנו הוותיק דוד השמש, המאפשר לרוב האזורים בישראל ליהנות ממים חמים ללא שימוש בחשמל - כמעט בכל ימות השנה.
 

כמה פשוט לחסוך במים
 

מים הינם משאב חסר בישראל. חלק נכבד מצריכת המים במדינה מופנה לשימוש ביתי - ובעזרת כמה פעולות פשוטות ניתן לחסוך כמויות ניכרות. איך עושים זאת?
 

• רכיבי אינסטלציה חסכוניים - מכלי הדחת אסלות דו-כמותיים, מערבלי מים - חסכמים, וברזי מקלחת המאפשרים ויסות של עוצמת המים. גם כיור גדול יותר מאפשר הדחת כלים חסכונית. על פי רוב, הפעלת מדיח כלים מלא עושה שימוש מופחת במים בהשוואה לרחיצה של אותה כמות כלים באופן ידני (אם כי יש לזכור שהמדיח צורך אנרגיה).
 

• מי גשם - בעונת החורף ניתן לאסוף את מי הגשמים (מי נגר) ולאגור אותם במכל תת-קרקעי, או בבריכה שתמוקם באזור הנמוך ביותר של המגרש. הפניית המים לאזור ייעודי יכולה להקטין את הסיכון לחדירת מים למרתף או לקומות התחתונות, ולשמש להשקיה או אף לשתייה (לאחר טיפול נאות).
 

• מי עיבוי - שימוש בתוצר הלוואי של מערכות מיזוג להשקיה בעונות השנה היבשות - שהן גם תקופות השימוש הנרחב במזגנים - יביא לחיסכון במי השקיה. ככלל, מי עיבוי מזגנים הינם נקיים וטובים להשקיה. מנגד, מכיוון שאלו מים מזוקקים (ללא מלחים), הם גורמים לתהליך של יציאת מלחים מהצמחים הניזונים מהם, לכן, יש לדאוג להוספת דשן להעשרה.
 

• מערכות לטיהור מי שפכים - יכולות להביא את מי השפכים לרמה נאותה, תוך השגת דשן מעולה כתוצר לוואי. חלק מהמערכות האלו עושות שימוש בצמחייה לטיהור המים, וניתן לשלב בהן בריכות נוי כחלק מהתהליך. ניתן לעשות שימוש חוזר גם ב"מים אפורים" - מי מקלחות וכיורים; ואפילו ב"מים שחורים" - מי המטבח והאסלות. להחלטה על סוג הטיהור יש השלכות על מורכבות המערכת ומחירה. מערכות טיהור דורשות תחזוקה שוטפת וחשוב שתהיה להן מערכת גיבוי - חיבור לרשת הביוב הכללית או מכל אגירה, למקרה של כשל טכני או ביולוגי. יש לוודא גם את עמדת רשויות התברואה בנושא, השונה בכל אזור בארץ.
 

  
• צמחייה חסכונית - משבר המים שבו נתונה המדינה מחייב חיסכון גם בשימוש במים לצרכי נוי. לכן, יש להשתמש בצמחייה מקומית המתאימה לתנאי האקלים, שאינה דורשת השקיה מלאכותית.
 

• השקיה חסכונית - אם בכל זאת דרושה מערכת השקיה, רצוי להתקין מערכת טפטפות תת-קרקעית לחיסכון מקסימאלי במים, ולהגנה מחיות בר ומפגעי מזג אוויר. כיסוי הקרקע בחיפוי צמחי יכול להביא לחיסכון של עד 70% בצריכת המים של הגן.
 

• גג ירוק - צמחייה על גבי המבנה (גגות ירוקים) ובסביבתו יכולה להקטין את עומס החום על מעטפת המבנה, ולהגן עליו ועל חללי החוץ מפני רוחות. כך ניתן לחסוך באנרגיה, להרחיב את תקופות השמישות של חללי החוץ, ולהגדיל באופן משמעותי את המרחב העומד לרשות הדיירים.
 

• מי תהום – ניתן להשתמש באבנים משתלבות פתוחות (אבנים שמרכזן פתוח), המאפשרות למי גשמים לחלחל בחזרה למי התהום באופן טבעי, ללא צורך במערכות ניקוז מלאכותיות.
 

פחות חומרי גלם - פחות נזק סביבתי
 

הקמת מבנה חדש דורשת שימוש בחומרי גלם מתכלים ויוצרת . הנפח הסופי של החומרים במבנה הוא רק חלק קטן מסך החומרים שהושקעו בבנייתו: יש להוסיף אריזות, תבניות ועודפים העושים את דרכם, במקרה הטוב, למטמנות.
 

מדי שנה נוצרים בישראל לא פחות מ-3.5 מיליון טון של פסולת בנייה, לא כולל עודפי עפר המהווים כ-25% מסך הפסולת במדינה. כדי להקטין את הנזק הסביבתי מצריכת יתר של חומרי גלם ומעודפי הפסולת, ניתן לבנות מבנים קטנים ופשוטים יותר, העושים שימוש בפחות חומר.
 

• דוגמה: מבנה בעל מעטפת מלבנית פשוטה עושה שימוש בפחות חומר מאשר מבנה מורכב עם מפרצים רבים.
 

כמו כן, מומלץ להשתמש בחומרים מקומיים, וכך למנוע את העלות והנזק הסביבתי הנגרמים מהובלת חומרי בנייה כבדי משקל ממרחקים.
 

חברות רבות מציעות חומרים עם תכולה ממוחזרת, אך ראשית יש לבדוק האם אחוז החומר הממוחזר במוצר הוא משמעותי או שולי. כמו כן, יש לוודא שבתהליך המחזור לא נגרם נזק סביבתי אחר, כמו שימוש בחומרי איחוי רעילים, או יבוא חומר ממוחזר ממקום רחוק שהושקעו בו עלויות שינוע גבוהות.
 

שימוש בחומר ממוחזר מאיכות ירודה ישרת את המבנה במשך פחות שנים - ובדיעבד יביא דווקא לבזבוז ולא לחיסכון בחומר. לכן, יש לבקש מהספק דף נתונים על החומר הממוחזר, ובעזרת האדריכל להבין את יתרונותיו הסביבתיים ואת "עלות אורך החיים" שלו. כלומר, חישוב עלות החומר והשפעותיו על הסביבה, החל ממקור כרייתו ועד לסיום חיי המבנה. כדאי להשתמש במוצרים בעלי עלות אורך חיים נמוכה הפוגעים פחות בסביבה.
 

דרך מעניינת לחסוך בחומרים היא שימוש בחומרים מאוחזרים - חומרים שהובאו מבניינים אחרים. במסגרת זו, נפוץ מאוד השימוש בבטון גרוס ממבנים שנהרסו כבסיס לשבילים. כמו כן, ניתן לעשות שימוש באמבטיות, כיורים, דלתות ואביזרי פרזול שונים, אותם ניתן להשיג באתרי בנייה המיועדים להריסה. עלות רכיבים אלו נמוכה, וניתן למצוא בהם בעלי ערך עיצובי מיוחד.

 

 
פסולת? גם אותה אפשר לנצל
 

2 ק"ג - זו כמות הפסולת הממוצעת שאדם בישראל מייצר מדי יום. כ-80% מהפסולת נקברים באתרי הטמנה - שהולכים ומתמלאים בקצב מהיר. לאתרים אלו השלכות סביבתיות קשות:
 

• תפיסת שטחים נרחבים, שבהם לא ניתן לעשות שימוש לאחר שהתמלאו
 
• זיהום קרקעות ומי תהום בעקבות חדירת רעלים ומתכות כבדות שמקורם בפסולת.
 

ניתן להפריד פסולת ברמת המבנה הבודד כדי לאפשר את מיחזורה, ולהקטין בצורה משמעותית את כמות הפסולת הנשלחת להטמנה. מקובל להפריד פסולת לשני זרמים עיקריים:
 

• פסולת "רטובה" - פסולת אורגנית רקבובית, שמקורה בעיקר משאריות מזון (בישראל מרכיב זה מהווה 40% ממשקל הפסולת).
 

• פסולת "יבשה" - כל השאר. את הפסולת היבשה ניתן להפריד ברמה שניונית לנייר וקרטון, פלסטיק (בקבוקים למחזור/פיקדון), סוללות ופסולת אלקטרונית.
 

את הפסולת הרקבובית ניתן להפוך לקומפוסט, שבעזרתו ניתן לדשן את הגינה. התהליך פשוט ויכול להיעשות באמצעות מכל או ישירות באדמה. את המכל יש למקם במקום חשוף לשמש ולערבל בו את הרקבובית מדי פעם, על מנת להכניס לתוכה חמצן. עבור זרמי הפסולת האחרים, יש להבטיח מקום אחסון מסודר עד לאיסוף: בפנים - בקרבת המטבח; ובחוץ - באזור הפחים.
 

בכל מקרה, חשוב שתהיה גישה נוחה למכלי האיסוף, שיהיו מוגנים מהצטברות גשם ומחיטוט של בעלי חיים, ושהסימון עליהם יהיה ברור לכל בני המשפחה.
 

  

איך משיגים אוויר איכותי?
 

בנייה ירוקה שואפת להשיג איכות אוויר גבוהה במבנים. מחקרים רבים הראו, כי לא רק הטמפרטורה אלא גם איכות האוויר משפיעה על נוחות האדם.
 

• במהלך הבנייה מצטברים במבנה אבק ולחות. לכן, יש למנוע את חדירתם למקומות שלא תתאפשר אליהם גישה לצורך ניקוי - לאחר סיום הבנייה.
 

• יש להבטיח, כי רמת החלפת האוויר במבנה היא לפחות 0.5 החלפות אוויר שעה. כלומר, האוויר בחדר יוחלף באוויר נקי פעם בשעתיים. החלפת אוויר באופן מכני עלולה לצרוך כמות עצומה של אנרגיה. לכן, יש לשאוף להשיג את האוורור הרצוי באופן טבעי.
 

• חשוב שהאוויר הנכנס יהיה ממקור נקי - לא מסביבת פחי הזבל או מאזור החנייה. אם ניתן, יש לבודד אזורים אלה משאר המבנה באמצעות קירות ותקרות שנאטמו נגד חדירת אוויר מזוהם.
 

• בחומרי בנייה ורהיטים תעשייתיים רבים ישנם חומרים נדיפים שעלולים לגרום לסרטן ולמחלות בדרכי הנשימה. יש לבדוק מה מכילים הריהוט ומוצרי בנייה - והאם יש להם תו תקן.
 

• במהלך הבנייה חשוב מאוד לשמור על כל תעלות המיזוג סגורות ואטומות, כדי למנוע כניסת לחות ויצירת מושבות עובש בתוך מערכת האוורור. לפני האכלוס כדאי לבקש מהקבלן לנקות את המבנה באופן יסודי ולהפעיל את מערכת האוורור המכנית במטרה לפנות ממנה אבק. אופן האוורור והמיזוג קשורים ביניהם, ולכן רצוי להערך מראש ולתאם בין שני האלמנטים.
 

תקינה: רשימת דרישות מפורטת
 

בישראל קיים תקן 5281 לבנייה שפגיעתה בסביבה פחותה, אותו יש לקרוא יחד עם תקן 1045 לבידוד מבנים, ותקן 5282 לחיסכון באנרגיה במבנים.
 

על מנת לעמוד בתקן, יש למלא מספר דרישות מתוך הרשימה המפורטת ולהמציא מסמכים המראים כי אכן ביצועי המבנה תואמים לדרישות. בארה"ב נפוץ השימוש בתקן LEED, המחמיר יותר מהתקן הישראלי וכולל מערכת מפורטת יותר לבדיקת עמידת המבנה בדרישות. ניתן להסמיך מבנים מחוץ לארה"ב לפי תקן זה (כמה מבני ציבור בישראל כבר קיבלו הסמכה כזו), אולם הדבר דורש עבודה עם צוות ברמה מקצועית גבוהה והיכרות מעמיקה עם התקן.
 

ככלל, קיימת חשיבות רבה לשיתוף ויידוע כל הגורמים המעורבים ביעדי הבנייה הירוקה, ובכלים הנדרשים להשגתה. לעתים, הצורך בתיאום ושיתוף מאריך את תהליך התכנון - אולם היתרונות המושגים משתלמים לאין ערוך.